חן נפטר בגיל 14, בדיוק שנה אחרי שחגגנו את בר המצווה שלו, ושמחנו יחד אתו במסיבה נהדרת.

חן היה חולה בסרטן העצם וסבל במשך חמש שנים מהמחלה. הייתה לנו זכות גדולה להכיר את חן במשך שלושת השנים האחרונות לחייו. חן התגורר בעפולה שבצפון יחד עם אמו, אחותו ואחיו. אני זוכר את הפעם הראשונה בה הלכתי לפגוש את הנער המסכן בביתם הדל. הם ישבו בחדר מואר באור נרות (לא היה להם כסף לשלם עבור חשבונות החשמל, ולכן ניתקו אותם).

הדבר הראשון שעשינו עבורם היה לשלם את חשבונות החשמל והטלפון – והמשכנו לעשות זאת מידי חודש.
התחלנו להכיר את הנער ואת משפחתו, והגשנו להם עזרה על בסיס חודשי עבור מזון והוצאות הנסיעות היומיות לבית החולים לטיפולי כימותרפיה והקרנות. הייתה לנו זכות גדולה לעזור לחן לקראת מסיבת הבר מצווה, עם בגדים ועוד מתנות ודברים אישיים. חן קיבל עזרה גם בתחומים אחרים, כמו חיבור לאינטרנט, ציוד לביה"ס ועוד.

אבל מה שאנחנו קיבלנו מחן היה הרבה יותר מזה. למדנו מחן מהי המשמעות האמיתית של התפילה, למדנו על התקווה והאמונה. לחן היו רצונות ובקשות שלמרבה הצער, לא זכו להתגשם. חן מסתכל עלינו מלמעלה ומתפלל עבורנו בדיוק כפי שעשה מקודם.

חן היקר, אנחנו כל כך מתגעגעים אליך ומודים לך מעומק הלב על שנתת לנו את ההזדמנות להכיר אותך. תתפלל עלינו ותשמור על קשר.

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.